ברוכים הבאים לעולמו של נתן

שלום!
כאן העולם של נתן, האיש מיימי עולם.
נתן הוא אדם שיש ברצוני ממש לכתוב עליו כשהוא עצמו יש ונראה לפעמים שהוא האקסטזה ואנטי-תזה לכל צורות החיים שהיו מוכרים לי והיו חיים אותם.
לנתן הייתי קרוב זה שנים רבות ואם אתחיל לספר עליו, אז חודש אדר ב' הוא חודש הולדתו, וכל שני שנות חייו המלאות מגיעים היום לחמישים ושתיים.
לי ולנתן היו חוויות משותפות, וכאמור אשמח אם אשתף אתכם באותם חוויות ועל אותן תובנות שהוא לימד אותי ואשר בחלקם הם כתובים, דעת, הנה תובנות והבנות שהוא דאג להסביר.

שמי, כלומר זה שכותב את הדברים הללו ומביא אותם לפניכם, הוא בנימין משה והבית שלי הוא בית נתן.
שייכותי לבית נתן, היא זו שאפשרה לי להיות הכי קרוב אליו, - לאותו נתן מעצם ששנינו משויכים לאותו הבית ומעצם שהיינו באותה חברה.

מצד שני, לא אלאה אתכם קוראיי הנכבדים, אבל אתם צריכים להבין משהו...
אני הוא נתן... ועולמו של נתן הוא עולמי. זה שאני מספר עליו, על נתן, אני בזאת בעצם מספר על עצמי. וזה שאני מספר על עצמי, אני בזאת בעצם מספר עליו.
את השם הזה בנימין קיבלתי באפריל-מאי-יוני 1998 ומאז אני בחיי החדשים. שם זה לא ניתן לי מכך או מסתם כך, כלומר זה לא היה בחירה, מישהו קרוב קרוב אליי, נתן לי אותו ואשמח אם גם עליו אספר קצת בבלוג זה, על האיש ועל האישות הזאת, שנתנה לי שם זה ואשר הוא זה אשר מגשים בעצם את משאלותיי.

יום שלישי, 16 בספטמבר 2014

ברכה לשנה (תשע"ה)

ביום שני, 22.9.14, אני עתיד לשאת דברים לכבוד השנה החדשה בשתי מסגרות שונות. הראשונה, במסגרת המכינה הקוגניטיבית, והמסגרת השניה היא דיור מוגן קטב.

וזאת הצעתי לשיר ולברכה

ראש השנה תשע"ה

אופק
ראיתי את האופק הקרוב
הרגשתי שאת פה
הרחתי את ריחם של העונות
מהם נבראתי מהתלאות
ושדות ירוקים
צבעים של פרחים
וברחוב אנשים
ובשמיים ציפורים
וחברתי עם השמש
ואהבתי את הגשם
טיילתי לא לבד
כי אם בין טיפות הסתיו.

אתמול היה היום הראשון של הסתיו, והשנה החדשה כבר בפתח.
אני מאחל לכל מי שנמצא כאן שיראה אור, שיחבור לשמש, שיהיה לו אופק.

תחילת שנה היא פתח לדברים חדשים, וגם אם נכון לעכשיו אנחנו לא רואים אותם – כמו בתקופת השלכת, שעלי העצים נושרים - אנחנו יכולים לראות את האופק, את הפריחה העתידית: שדות ירוקים, צבעים של פרחים, בשמיים ציפורים, אנחנו לא לבד, אנחנו עם האופק שבתוך הלב.

בברכה לשנה טובה ומבורכת

נתן משה

יום ראשון, 9 בפברואר 2014

ל"ו צדיקים

בזמן שכתבתי ב-1997 את אדם-תא "הבטתי להסתכל" על העולם וחשבתי לעצמי מי הם אותם באמת ל"ו הצדיקים שכולם מדברים עליהם. סקרן אותי לדעת על מי עומד העולם ועל מה בכלל מדובר. 
המקום שהגעתי אליו היה מן יער פרדס גדול ירוק ועבות, עצים לרוב עד שלא ראיתי למרחק שעלה על עשרה מטר ותוך כדיי שאני מתהלך אל תוך היער הפרדס הזה, אני מבחין בקתת עץ בת קומה אחת.
הדבר הראשון שעשיתי הוא להסתתר בין עלי ענפי העצים ואז התבוננתי... ראיתי את פתח הבקתה ואת החצר, אישה אחת בחוץ מלאת גוף שחומת מראה עסקה בעניינה וכשעוד אני מביט וחושב על מה לעשות הרי שבאותו רגע החלה אותה אישה לזמזם שיר שלא הבנתי את פירושו כשפה הבנתי שנחשפתי, כלומר התגלתי ואז יצאתי בגלוי והתחלתי לצעוד לעבר אותה בקתה.
כשנכנסתי לאותה בקתה, ראיתי כמה וכמה כיסאות קש זרוקים בצד ומכך הנחתי שבעבר היו פה עוד אנשים. כשהבטתי אל תוככי אותה בקתה ראיתי מספר אנשים עד שיכולתי לספור אותם בשתי אצבעות ידי, שהם עצמם היו כמספר של בודדים של אנשים וכמובן שגם אני נחשפתי אליהם. הם לא היו יהודים, כלומר לא היה ביניהם אף לא יהודי אחד. 

כעבור שנה 1998
משהסתיים כתיבת הספר הראשון של אדם-תא ומשקפיצתי עברה בהצלחה, רציתי שוב לדעת מה קורה באותה בקתה ומה גם עם אותם אנשים שללא ספק סקרנו אותי מאוד. ואז כשחזרתי לאותו מקום וצעדתי באותו יער ירוק ועבות, תוך שאני ממש מגביר את מהירותי, הגעתי לבסוף לאותה בקתת עץ רק שהפעם לא ראיתי את האישה ההיא בחוץ והרגשתי משהו מוזר, המקום היה שקט, שקט מאוד, באותו רגע הבנתי שהם כבר "עברו" מכאן, כלומר, "קפצו" ואין יותר אף אחד.

מאז אני שם.

יום שלישי, 14 בינואר 2014

אני וראש הממשלה מנחם בגין




תמונות שצולמו בבית ראש הממשלה ברחוב בלפור, בשנת 1983.